תּוּרְמוּסִין שֶׁלָּהֶן מָה הֵן. רִבִּי אוֹסֵר. גָּנִיבָה מַתִּיר. אָמַר רִבִּי. אֲנִי זָקֵן וְהוּא זָקֵן. אֲנִי עֲלַת עַל לִיבִּי לֶאֱסוֹר וְהוּא עֲלַת עַל דַּעְתּוֹ לְהַתִּיר. רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם אֲזַל לְצוֹר וְהִתִּיר תּוּרְמוּסִין שֶׁלָּהֶן. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא אֲזַל לְצוֹר וְאַשְׁכַּח לְרִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם שֶׁהִתִּיר תּוּרְמוּסִין שֶׁלָּהֶן. אֲתַא גַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן. אֲמַר לֵיהּ. מַה מַעֲשֶׂה אִירַע לְיָדָךְ. אֲמַר לֵיהּ. אַשְׁכָּחִית לְרִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם שֶׁהִתִּיר תּוּרְמוּסִין שֶׁלָּהֶן. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא פָגַעְתָּ בֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. אָדָם גָּדוֹל הוּא וְהוּא יוֹדֵעַ לְמַתֵּק אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל. אָמַר לוֹ. לָאו בְּנִי. חֶשְׁבּוֹן מַיִם הוּא יוֹדֵעַ. וּבְשָׁעָה שֶׁהַמַּיִם מְקַלְּסִין אֶת בּוֹרְאָן הֵן מִתְמַתְקִין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר. בָּא לוֹמַר גְּנִייוֹ וְאָמַר שִׁבְחוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. חֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל הוּא. רִבִּי זַכַּאי דַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיאָה הֲוָה יְדַע לָהּ. אֲמַר. וְאִי בָעִית יְלַפְתָּהּ מִינֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בא לומר גניו. היה רוצה לדבר בגנותו שדבר קל הוא ואמר שבחו שיודע לכוין את השעה כשהן מקלסין וכי זה לא דבר גדול הוא:
אמר. ר' יוסי ברבי בון ואלו רציתי הייתי לומד חשבון זה מר' זכאי אלא שבילוי זמן היא:
והוא יודע למתק את הים הגדול. כלומר יודע ליקח מים מים הגדול בשעה שהמים מתוקין הן כדלקמיה:
א''ל לאו בני. בשביל זה אינו אדם גדול כל כך שחשבון השעות של מים הוא יודע שיש שעה שהמים מקלסין את בורן ובשעת הקילוס הן מתמתקין:
אני עלת על לבי לאסור. כלומר ומה אעשה שכנגדי חלוק עלי וגם הוא זקן ועלת על דעתו להתיר:
ולא פגעת ביה. לגזור נידוי עליו:
בֵּיצָה צְלוּיָה שֶׁלָּהֶן. בַּר קַפָּרָא שָׁרִי. חִזְקִיָּה אָסַר. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁנִּצְלֵית לְדַעַת. נִצְלֵית שֶׁלֹּא לְדַעַת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַעֲשֶׂה 16b שֶׁנָּֽפְלָה דְּלֵיקָה בְּאִשַׁת קָנִים וּבַאֲגַם תְּמָרִים וְהָיוּ שָׁם חֲגָבִים וְנִצְלוּ. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְאָסַר. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מָשּׁוּם תַּעֲרוֹבֶת חֲגָבִים טְמֵאִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְהָדָא מִן חֲמִירְתָא דְרַב. רַב נְחַת לְתַמָּן חַמְתּוֹן מְקַלְלִין וַחֲמַר עֲלֵיהוֹן. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה טָעִין קוּפָּד מְהַלֵּךְ בְּשׁוּקָא. אֲתַא דַייְתָא וַחֲטַפְתָּא מִן יָדֵיהּ אֲתַר תּוּתֵיהּ. אֲזַל בָּעֵי מִיסְבִינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב. אֲסִיר לָךְ. דָּנָא אֲמַר דִּנְבֵילָה הֲוָת טְעִינָה וַאֲתַר תָּתָּה וּנִסִיבַת דֵּין תְּחוּתוּי. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל בָּעֵי מְשַׁזְגָּא אֵיסְקוֹפְתָּה גַו נַהֲרָא. אַנְשִׁיתָהּ וּסְלַק לֵיהּ. אֲזַל בָּעֵי מִיסְבִינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב. אֲסִיר לָךְ. דָּנָא אֲמַר הַהִיא שְׁטָפָהּ נַהֲרָא וְאַייְתִי חוּרִי דִנְבֵילָה תוּתֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
נצלית שלא לדעת. העכו''ם מהו:
שנפלה דליקה. ע''י העכו''ם שהצית את האור:
באשת קנים. כמו בחישת הקנים:
ואסר. אע''פ שנצלו שלא לדעתו:
והדא מן חמירתא דרב. הא דלקמן והן מן החומרות של רב שכשירד לבבל וראה אותן מקילין באיסורין החמיר עליהן:
קופד. בשר:
דייתא. עוף הנקרא דיה וחטפו מידו וכשפרח העוף נפל הבשר תחתיו והלך זה וביקש לקחתו וא''ל רב אסור עליך זה דאימור בשר נבילה היתה הדיה טעונ' ונפל לתחת ועכשיו תקח להנבילה תחת הבשר שלך:
בעי משזגה. ביקש לרחוץ איסקופתה וזהו הראש והרגל ובני מעים הנמכרין ביחד מילנדר בלעז ובלשון ישמעאל סקפטא:
אנשיתה. ושכחה ועלה מהנהר והלך לו וכשנזכר רצה לילך ולקחת אותה ואסר עליה רב דאימור ההוא דידך שטפה הנהר וזה של נבילה הוא:
אמר רבי אבהו. מן הדא ליכא למישמע מינה דאימר משום תערובת חגבים טמאי' אסרן:
חָלוּט שֶׁלָּהֶן מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי אִמִּי סְלַק עִם רִבִּי יוּדָן נְשִׂייאָה לְחַמְתָּא דְגָדֵר וְהִתִּיר חָלוּט שֶׁלָּהֶן. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. מַה בֵּין חָלוּט לְתוּרְמוּסִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. חָלוּט מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה יְדֵי הָאוֹר הוּא. תּוּרְמוּסִין אֵינָן מְחוּסָּר מַעֲשֶׂה יְדֵי הָאוֹר הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
חלוט שלהן מה הוא. חלוט הוא מים רותחין על גבי הקמח כדתנן פ''ק דחלה החליטה בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין:
מה בין. חלוט לתורמסין. דאוסר רבי לעיל ומאי שנא חלוט שהתיר:
חלוט מחוסר מעשה ידי האור הוא. כלומר שמחוסר הבישול ביד הנכרי שהרי מים הרותחין שלהם אין בהן משום בישולי נכרי' וכשהוא נותנן על גבי קמח אין אח''כ מעשה ידי האור ביד הנכרי אבל תורמסין מחוסר מעשה ידי האור ואינן נאכלין עד שיבשלם ונגמר מעשה ידי האור ביד הנכרי:
חֲווַרְנָס אֵין בּוֹ מִשׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשּׁוּם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב אִתַּי. מַרְטִיסָה אֵין בּוֹ מִשׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשּׁוּם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב הוּנָא. כָּל אוֹכֶל שֶׁהוּא נֶאֱכָל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלִי גוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשּׁוּם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין.
Pnei Moshe (non traduit)
חוורנס. זהו הטרית רכות שנזכר ברפ''ו דנדרים והוא קמח של חטים מבושל במים:
משום עירובי תבשילין. אם בישלן הנכרי:
מרטיסה. זהו חלת המסרת הנזכר בפ' כל שעה חלוט של בעלי הבתים שאינן אפויות בתנור אלא על המסרת שהוא כמין טיגון ואופין אותן על ידי שמן:
משנה: אֵילּו מוּתָּרִין בַּאֲכִילָה חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גוֹי וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ וְהַדְּבָשׁ. וְהַדַּכְדָּבְנִיּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְּפוֹת אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה. וּכְבָשִׁים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת בָּהֶן יַיִן וָחוֹמֶץ. וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה וְצִיר שֶׁיֶּשׁ בָּהּ דָּגָה וְעָלֶה שֶׁל חִלְתִּית וְזֵיתֵי קֻלוּסְקָא הַמְגוּלְגָּלִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַשְּׁלוּחִין אֲסוּרִין. וְהַחֲגָבִים מִן הַסְּלִילָה אֲסוּרִין וּמִן הַהֶפְתֵּק מוּתָּרִין. וְכֵן לַתְּרוּמָה׃
Pnei Moshe (non traduit)
והדבדבניות. החלות שרודין מן הכוורת שבהם הדבש ואע''פ שהם נוטפות לא חיישינן שמא עירב בהם יין נסך ואין בהן משום הכשר משקה שיהא מוכשר לטומא' לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל ולא משקה עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו פירוש אחר אשכולות של ענבים אע''פ שהיין נוטף מהם אין בהם משום יין נסך ואין בהם משום הכשר משקה דסתמן לאכילה ולא ניחא ליה במשקה הנוטף מהן:
וישראל רואהו. לאו דוקא רואהו אלא כיון דאי קאי חזי ליה אע''ג דכי יתיב לא חזי ליה הנכרי אירתותי מירתת אמר השתא קאי וחזי לי:
וטרית שאינה טרופה. ואע''פ שהיא עשויה חתיכות נשאר ראש הדג ושדרתו קיימין וניכר שהוא טהור:
וציר שיש בו דגה. כלבית:
ועלה של חלתית. דהא לא מפסקי לה בסכין:
וזיתי קלוסקא המגולגלין. זיתים המכונסי' בכלי עגול ומתחממין ונעצרי' מאליהן ונעשים כגלוסקי' מגולגלין שנתחממו כמו ביצה מגולגלת:
השלוחין אסורין. אם נתרככו הזיתים כל כך עד שכשלוקח הזית בידו הגרעין שבתוכו משתלח ונופל מאליו אסורין דחיישין מחמת היין נתרככו ואין הלכה כר' יוסי:
מן הסלולה. מן הסל שלפני החנווני אסורין שמזלף עליהם יין כדי שיתרככו:
ומן ההפתק. ממקום שכונסן ועוצרן שם זה על זה מותרין שאין מזלף עליהן יין שלא יתקלקלו עד שנותנין לפניו למכור:
וכן בתרומה. כהן החשוד למכור תרומה לשם חולין כל הנמצא לפניו אסור שמא תרומה היא אבל הבא מן האוצר מותר דארתותי מירתת דילמא שמעי רבנן ויפקירו כל האוצר:
אֵי זֶהוּ הַחִילֵק. רַב אָמַר. סוֹלְתָנִיתָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הוּא חִילֵק הוּא טָרִית טְרוּפָה. רִבִּי זְעִירָא כַּהֲנָא בַּר תַחְלִיפָה חָנָן בַּרַ בָּא בְשֵׁם רַב. לִחְלוּחָתָא אֲסוּרָה מִשּׁוּם תַּעֲרוֹבֶת דָּגִים טְמֵאִים. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הָדָא דְתֵימַר. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַמַּיִם מְהַלְּכִין. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּיִם מְהַלְּכִין אֵין דָּג טָמֵא מְהַלֵּךְ עִם דָּג טָהוֹר. וְהָא יַמָּא דְטִיבֵּרִיָּה כְּגוֹן הַמַּיִם מְהַלְּכִין הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וּבִלְבַד בְּשָׁעָה שֶׁהַדָּג טוֹרֵף. שְׁמוּאֵל אָמַר. הָדָא חֲפִיתָה יְהַבֵיהּ גַּו קְלִיפָּתָהּ. אִין עָֽבְדַת לַחְלוּחִי שָׁרְייָא. וְאִילֹא אֲסִירָא.
Pnei Moshe (non traduit)
איזהו החילק. דתנן לעיל שאסור באכילה משלהן:
סולתניתא. מין דגים קטנים שנתערב בהן ממיני דג טמא:
הוא חילק הוא טרית טרופה. כלומר חילק ג''כ לא אסרו אלא אם הוא טרוף כדין הטרית שאז אינו ניכר בו תערובת דג טמא:
לחלתותא. הוא צחנתא ופעמים מתערבים בהם מיני דג טמא:
במקום שאין המים מהלכין. אלא עומדין כמו מי אגמים ומים המכונסין ומתגדלים שם דגים:
אבל במקום שהמים מהלכין. כמו מי נהר וחזקה אין דג טהור מהלך עם דג טמא ואין חוששין לתערובתן:
הא יימא דטבריא. דין מים מהלכין לה:
ובלבד. הא דקתני טרית טרופה דוקא שגופי הדגים טרופין הן ואינן ניכרין:
חפיתה. כמו חפישא ויש דוגמתו ג''כ מין שרץ ודג טמא כדתנן החפושית בפ''ט דפרה וזהו הסימן להכיר נותנן אותה בתוך קליפתה הנמצא עמה אם עושה לחלוחית ונידבק בה ודאי יש לה קשקשת ומותרת ואם לאו אסירא:
הלכה: אֵילּו מוּתָּרִין בַּהֲנָייָה כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּתַבְשִׁיל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לָתֵת לְתוֹכוֹ 17a יַיִן וָחוֹמֶץ. הָא דָבָר בָּרִיא שֶׁנָּתַן אָסוּר אֲפִילוּ בַהֲנָאָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. יִשְׂרָאֵל וְגוֹי שֶׁהֵן שׁוֹפְתִין בִּקְדֵירָה. יִשְׂרָאֵל שׁוֹפֵת וְהַגּוֹי מְנָעֵר. מִי מַחֲזִיר. סָֽבְרִין מֵימַר. יִשְׂרָאֵל מַחֲזִיר. אָמַר רִבִּי בִנְיָמִין בַּר לִיוַאי. וְהוּא שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם בְּשֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכָל בֶּן דְּרוֹסַאי לָמָּה לֵיהּ יִשְׂרָאֵל מַחֲזִיר. אֲפִילוּ הַגּוֹי מַחֲזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי בעי. על זה אם בשנתבשל כמאכל בן דרוסאי בשפיתת ישראל למה לי שיחזיר הישראל אפי' הנכרי מותר להחזיר:
והוא שנתבשל. כלומר אפי' שהוא כבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש הבישול לעולם הישראל הוא שיחזיר:
סברין מימר. מן הסברא אמרו שהישראל הוא שמחזיר:
מי מחזיר. מי מגיס הקדירה ומחזיר המאכל בתוכו כדי שיתבשל:
והנכרי מנער. בזה לא איכפת לן אפי' הנכרי מנער:
ישראל שופת. הקדירה על הכירה ושוב אין בו משום בישולי נכרים כדלקמן:
גמ' הדא דאת אמר. הא דקתני וכבשים שאין דרכן לתת לתוכו וכו' בסתמא מיירי וכן ברישא דמתני' אם דרכן לתת לתוכו יין וחומץ אסורין באכילה בסתמא הוא ולפיכך הדבר תלוי אם דרך לתת לתוכו או לא הא אם דבר ברי שנתן לתוכו יין או חומץ אסור אפי' בהנאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source